אסתי הנקין /
פורסם 15/03/17 16:28
תרבות ותיירות

בית מינץ – המוזיאון לתולדות גדרה

הבילויי משה מינץ שהיה חברם הטוב של הבילויים המייסדים חי בגדרה תקופה קצרה, היות שהתנגד לאורך החיים המסורתי שקבלו על עצמם חבריו בהשפעתו של פתרונם הרב פינס היגר לארצות הברית למד שם רפואה ומשיצא לגמלאות בשנת 1924 חזר לגדרה.

כאן בנה לעצמו בית מפואר בקצה המזרחי של רחוב הבילויים. צמוד לבית בנה את "בית העם" אולם גדול מרכז חברתי ותרבותי לכל התושבים בסגנון המתנ"ס של היום. הייתה בו ספרייה והאולם הגדול שימש לקולנוע מסיבות ומקום להתכנסות לשמוע מוזיקה קלאסית מאוסף התקליטים שלו באמצעות פטפון גדול שהביא עימו. לפחות פעם בשבוע היו בני המושבה מתכנסים להאזין לערב מוזיקאלי שארגנו מינץ ואשתו, שמינץ אחראי על ההסברה. תחילה נהג להשמיע מוזיקה קלה לנוער ואחר כך עבר למוזיקה קלאסית ואחר כך אמר: "עד עתה נתתי לכם "בונבוצ'יקלך" (סוכריות) עכשיו אשמיע לכם את הלחם והבשר של המוזיקה הקלאסית".

כאשר מישהו מבני הנוער פטפט או זז בכיסאו גער בו: "בבקשה עם הפנים לפטפון". מוטלה (שכביץ) בנשך הדוד של אביבה הרשקו כותב בספרו "לפאתי – מזרח" "וכך למדנו להכיר את מיטב היצירות הקלאסיות בביצועם של גדולי המנגנים בעולם".

מינץ שהתעניין מאוד באסטרונומיה הביא לגדרה טלסקופ משוכלל אותו התקין על הגג של "בית העם" מה שהלהיב את צעירי גדרה לצפות בכוכבים ולגלות ש"ונוס וצדק הולכים יד ביד".

במאורעות הדמים של 1929 בהם שרפו ורצחו הפרועים בחברון, הרטוב ובאר טוביה שימש הטלסקופ את מגני היישוב כשהוא מוצב בבית הכנסת בראש הגבעה. דרכו היו צופים לעבר היישובים הערביים שהקיפו את גדרה. בשיט(יישובי עשרת) מרר (מעל אנדרטת הצנחנים) וקטרה, וכך יכלו בקלות לזהות פעילויות עוינות לכיוון גדרה. משנפטר מינץ בשנות ה-30 הוצב ארונו עטוף שחורים ב"בית העם" וכל מוקירי זכרו נקבצו סביבו והאזינו למוזיקה שציווה להשמיע ביום קבורתו. הזוג מינץ קבור בבית הקברות בגדרה ליד חבריהם הבילויים.

בסוף שנות ה-30 היה ביתו לגן ילדים הגננת הייתה שושנה הולצמן שבעלה ישראל הולצמן היה ראש המועצה. באולם היה פסנתר כנף ובשיעורי ריתמיקה נגנה הגברת פלטאו מיוצאי גרמניה והייתה בוחנת אותנו אם אנחנו מרקדים בקצב הנכון, אחת שתיים שלוש, אחת שתיים שלוש, ואוי למי שטעה. לימים המועצה המקומית פעלה בו עד שעברה למבנה העכשווי. במלחמת השחרור שימש האולם כבית חולים עורפי תוספת לבית החולים של חזית הדרום שהיה בבית לוינסון.

ב-1985 הוקם המוזיאון ביוזמתה ובביצועה של נירה לרנר, בעזרת המעוצה ובעזרת תרומתם הנדיבה של בני משפחת מינץ אדווין ברגלס ורעייתו מארצות הברית.

היום משמש המוזיאון כמרכז הדרכה המספר את ספורה של גדרה לילדי בתי הספר, לתיירות חוץ מקומית ,נותן סיוע בהדרכה לבודדים לזוגות וקבוצות קטנות הרוצים לסייר בישוב באופן עצמאי בעזרת מפה מקומית. מידי פעם יש בו מופעים מוסיקליים ,תערוכות ומיצגים של אומנים מקומיים, בחופשות מביה"ס מתקיימות בו פעילויות לילדים. בהדרכה מפתח המוזיאון גאווה יישובית לתלמידים, כי אין עתיד ליישוב שלא מוקיר את עברו.

בילדותי,המוזיאון היה בית העם לשם באנו להתכונן להצגות סוף השנה של בי"ס פינס,על הבמה הקטנה שבשבילנו הייתה ענקית חגגנו במופעים והרגשנו כמו שחקני העולם הגדול . בילדותי בית העם היה מקום בו התכנסנו כחברי תנועת מכבי לפעילויות שונות, שם רקדנו בערבי שישי וריח האבק שנישא בחלל, דבק בנו. משחזרתי הביתה, הייתה אימי מעירה לי – "יש לך ריח של בית העם". מדרגות הכניסה למוזיאון, היו מאוכלסות בילדים העומדים בתור לקניית כרטיסים לקולנוע, שם נרקמו רומנים גדולים ותוכננו תוכניות מפגשים להמשך השבוע. ברקע הסתובב לו שמעוני, מנהל בית ספר פינס דאז, כדי לוודא מי מבין ההולכים לקולנוע ואוי למי שהלך לקולנוע ונכשל במבחן כלשהו, אז היה מכריז בכיתה: "על כף ידי יצמח שיער, אם אעביר אותך כיתה", היו זמנים...

כניסה למערכת
זכור סיסמא
לא רשום עדיין?
הרשם כעת
אני מסכים לקבל מ”כל גדרה” דיוור אלקטרוני