הרב ניסן זיגמן /
פורסם 21/05/15 11:31
קול התושבים

פרשת השבוע 'במדבר'

"מי מביניכם זוכר את נאום הצ'חצ'חים? הנאום המטופש שהכריע בחירות בישראל? זה היה במערכת הבחירות של שנת 1981. שחקן מפורסם עלה על הבמה..."

מי מביניכם זוכר את נאום הצ'חצ'חים? הנאום המטופש שהכריע בחירות בישראל?

זה היה במערכת הבחירות של שנת 1981. שחקן מפורסם עלה על הבמה בכיכר מלכי ישראל ונאם את "נאום הצ'חצ'חים", בו זילזל ביוצאי עדות המזרח ובתרומה שלהם ללחימה בצבא.

למחרת בערב, עלה מנחם בגין על אותה במה והשיב לו בסיפור מרטיט: שנה לפני קום המדינה, עצרו הבריטים שני לוחמי מחתרות בשם "משה ברזני" ו"מאיר פיינשטיין" וגזרו עליהם עונש מות בתליה. ברזני היה עולה עיראקי ממוצא כורדי ופיינשטיין היה בן משפחה אשכנזית מליטא.

שני הבחורים החליטו לנקום בבריטים, והבריחו רימון לתוך הכלאבתכנית לפוצץ אותו רגע לפני התליה וכך יפגעו (בעצמם ו)בתליינים הבריטים. הם החביאו את הרימון בתוך קליפות תפוז והכל היה מוכן לביצוע.

ברגע האחרון נודע להם כי "הרב גולדמן", רב בתי הכלא הבריטים, מתכוון ללוות אותם עד עמוד התליה כדי להיות איתם ברגעיהם האחרונים. הם היו מוכרחים לשנות את התכנית ולפני שבאו לקחת אותם, הצמידו את הרימון אל החזה, התחבקו בכל הכח והתפוצצו יחד.

מנחם בגין סיים את הסיפור בפאתוס הנודע: "אשכנזים? עיראקים? יהודים! אחים! לוחמים!".

חברים, השאיפה של כל אדם הגון היא, לבטל את המפלגות והמחנות בעם ישראל ולהיות "עם אחד – לב אחד". כך בדיוק אומרים חז"ל על ההכנה של בני ישראל למעמד הנשגב של מתן תורה, כי הם חנו למרגלות ההר "כאיש אחד בלב אחד".

ובכל זאת, באה התורה בפרשת השבוע ועושה לכאורה את ההיפך הגמור. כל פרשת במדבר, מהמילה הראשונה עד האחרונה, היא חלוקה ופירוק של עם ישראל למחנות, שבטים ותתי משפחות.

הפרשה מתחילה עם סיפור ספירת העם, וכאן יורדת התורה לפרטים ומונה כמה אנשים היו בכל שבט בפני עצמו. אחר כך עוברת לתאר את סדר החניה במדבר ומדגישה כי כל שבט חנה לבדו והיה לו דגל משלו שביטא את הייחודיות שלו.

והקורא עומד ותמה: למה אי אפשר להיות עם אחד – "עם ישראל" – ללא החלוקה הסטיגמתית של שבטים, מחנות ומשפחות. מאיפה זה בא ולמה זה טוב?

 

אנחנו שונים זה מזה. זאת עובדה, שבקרב בני ישראל יש כל מיני טיפוסים: אחד אוהב ללמוד והשני אוהב דווקא לסחור. וכאן עשויה לעלות המחשבה כי כולם צריכים לעשות אותו הדבר: יהיה מי שיטען מצד אחד כי כולם צריכים ללמוד ויהיה מי שיטען מצד אחר כי כולם צריכים לשלב תורה עם דרך ארץ.

וזה בדיוק המסר של השבטיות: אנחנו שונים זה מזה – וכך בדיוק צריך להיות. עם ישראל צריך את כל הפסיפס הרחב, של ידענים ושל סוחרים, של אנשי רוח ושל אנשי גשם, של אנשי תיאוריה ושל אנשי מעשה. ה' אינו אוהב את לומדי התורה, יותר ממה שאוהב את הסוחרים ואינו אוהב את הסוחרים יותר ממה שאוהב את לומדי התורה. כולם חיוניים לצורך קיומו של העם הזה.

המצוה לשמר את השבטיות, היא קריאה לשמר את השונות בינינו. כלומר, את התכונות האישיות הייחודיות של כל אחד, כי רק ככה עם ישראל מגיע לשלימות האמיתית, של התורה עם דרך ארץ.

 

וכך אפשר להבין גם את נוסחי התפילה והעדות השונים בעם ישראל. בשמים ישנם 12 שערים וכל נוסח עובר דרך שער אחד. פירוש הדברים הוא, שנוסחי התפילה השונים הם בעצם סגנונות ודרכים שונות בפניה אל ה'.

 

יש נוסחי תפילה מלאי פיוטים, הנאמרים מתוך שירה ורגש. יש נוסחי תפילה חסר פיוטים, הנאמרים מתוך לימוד ענייני, ויש נוסחי תפילה קבליים, המעוררים את נקודת הנשמה. מי הטוב ביניהם? כל שבט, צריך למצוא את שלו.

אז כן, הרבה נהרות ישנם, אבל נזכור שכולנו צריכים להתחבר, בדרך לנהר אחד גדול.


שבת שלום, 
הרב ניסן זיגמן,

בית חב״ד גדרה
054-7538212

כניסה למערכת
זכור סיסמא
לא רשום עדיין?
הרשם כעת
אני מסכים לקבל מ”כל גדרה” דיוור אלקטרוני