הדר לב-רדיע /
פורסם 28/01/16 19:12
קול התושבים

מה חשוב יותר- הדרך או התוצאה?

בעולמנו המודרני, בו אנו מחונכים ומעוצבים להיות חדורי מטרה ומלאי שאיפות ואנרגיה להשגתה..

בתקופה זו בה ההישגיות היא נר לרגלנו ולעיתים גם התחרותיות-

חשוב שנאט לרגע את הדהירה, שנבין כיצד פועל הדבר בקרב ילדינו הפעוטים:

להיות שייך...

ילדים מרגע היוולדם מבקשים את תחושת השייכות. הם צמאים להשתייך אל משפחתם ולהרגיש בה חשובים ומשמעותיים. הם אומנם בנחיתות איברים (אדלר, התיאוריה האדלריאנית) ואינם מסוגלים פיזית לפעול כשאר בני משפחתם, אך אין זה מדכא אותם או גורם לרגרסיה כלשהי, ההיפך הוא הנכון! הדבר מייצר בקרבם מוטיבציה עצומה להתפתחות: כך מתחיל הילד לחקות בקולו את בני משפחתו, להתנועע ולהתקדם משכיבה ועד הליכה במהירות, לנסות לטפס ולהגיע לכל דבר ובעיקר מחפש הוא את קרבתם של בני משפחתו.

כמה פעמים כאשר הבטנו בקסם הבלתי נלאה, של ילד העושה צעדיו הראשונים, ראינו אותו מועד ונופל, מתרומם וקם ושוב נופל? לכאורה יכול היה הילד להתאכזב מאי הצלחתו לצעוד מיד ולהתייאש, אך לא כך טבע האדם. הילד יעשה כל שביכולתו על מנת לגשר על הפער, על הנחיתות הזמנית שבינו לבין יתר בני משפחתו ויתאמץ רבות עד אשר ישב, ילך, ידבר ויסעד את ארוחתו כמותם. בני המשפחה עצמם, בראותם את מאמציו וברצותם לסייע לו בתהליך השתלבות זה, מעודדים אותו ללא הרף, מושיטים לו יד (תרתי משמע) ומוצאים כל פיסת הצלחה בדרך כדי לחזקו.

מה עוד יש שם בדרך..

אך בוא נלך אחורנית מעט, האם הילד פעל ודחף, השקיע והתאמץ רק לאור המטרה הסופית הנכספת? על אף הרצון העז להשתייך ולהרגיש משמעותי בקרב משפחתו, אין זה המניע היחיד להתנהגותו של הילד. המניע השני, אשר הינו בעל משמעות וחשיבות שאינה יורדת מן הראשון הוא – הדרך.

הדרך שעושה הילד בכל מהלך, התגליות העצומות שלו בכל התנסות חדשה- הן עולם ומלואו עבורו. הוא נפעם ונרגש מהדברים שמגלה על גופו, על הסביבה החדשה לו בכל פעם ועל כל חפץ ואמצעי הנקרה בדרכו. אנו איננו יכולים להאמין עד כמה כל יום הוא מרגש ומלא בהתחדשויות בגיל הרך, לא פלא שמתעייפים וצריכים לנוח יותר..

ומה זה אומר לגבינו ההורים?

כאן נעוצה הפואנטה, כאן חשוב שאנו ההורים נבין ונקבל, שאין צורך לקבל הביתה יצירות אומנות של ילדינו בכל יום, אין צורך גם לבדוק את רמת הכישרון והכי פחות מומלץ- להשוות בין יצירותיו של ילדי שלי לזה של אחר. הילדים שלנו בגן עסוקים מאוד בהתנסות, בדמיון, בחופש מחשבתי שלא יחזור, ובגבולות יצירתיות שאפשר וחשוב לפרוץ. אף בגני שלי בגדרה, בגן הדר, הנני מקפידה להתמקד לא בתוצר. אלא בעשייה.

אין זה משנה כמה עבודות עשה ילדנו, בכמה צבעים השתמש בציורו, למה בדיוק התכוון כשהתחפש ואיך בדיוק קוראים למשחק שהמציא- אלו תוויות וקני מידה שהוא ממש לא זקוק להם בשלב זה. הוא חוקר כרגע, הוא מתנסה, הוא מתעמק, הוא חווה.

התוצאה- פחות חשובה.. הדרך- היא המשמעותית!

למידע נוסף ולהתרשמות מוזמנים לפנות אלי בכל עת, בטלפון: 052-9455146

הדר לב רדיע

כניסה למערכת
זכור סיסמא
לא רשום עדיין?
הרשם כעת
אני מסכים לקבל מ”כל גדרה” דיוור אלקטרוני