/
פורסם 26/05/19 21:02
קול התושבים

פתאום קם אדם- ומתחיל ללכת

אורי ברקו, תושב גדרה, מבעלי דפוס אורדן, יצא עם ילדיו לטיול בשביל הגולן.
אז..אחרי ששותפו התמונות ברשת החברתית, פנינו לאורי והסברנו לו שיש: "סיפור".
זה לא סיפור על אורי וגם לא על הילדים. הסיפור- הוא הסיפור.
המסרים הגלויים והסמויים. אנחנו הוקסמנו.

1. פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת? איך נולד הרעיון של חוצה ישראל?

הרעיון לא נולד פתאום. אנחנו כמשפחה מטיילים בארץ עם הילדים מגיל מאוד צעיר.

הרבה חוויות של קמפינג, טיולים קצרים וטיולים ארוכים.

לדוגמא כל ילד בגיל 7 טיפס את שביל הנחש במצדה, תומר בגיל 11 ואני טיילנו מים לים (מהים התיכון לכינרת) 3 ימים.
עמית בגיל 11 ואני טיילנו 3 ימים בשביל רמות מנשה. ככה ששביל הגולן היה מתבקש.

2. יכולת לבחור שביל במרכז הארץ וקרוב לגדרה - למה גולן?
אנחנו מאוד אוהבים לגור בגדרה אבל אין כאן באזור שבילים כאלו וגם עם כל אהבתי למושבה הנוף של רמת הגולן אין שני לו.

3. איך הגיבו במשפחה(הילדים) לרעיון?

הבנים לא נתנו לי לסיים משפט וכבר הסכימו לרעיון. "שביל הגולן? 120 קילומטר? 5 ימים? אין בעיה אנחנו באים!"
איריס כמובן תמיד מפרגנת לרעיונות הלפעמים קצת משוגעים שלי כי היא תומכת בערכים שטיול כזה מקנה לבנים ובזמן האיכות שלנו ביחד.

4. מזג אוויר חורפי מאודדד- לא היססת? הילדים לא התנגדו?

העונה שבחרנו היתה כמובן אביב כאשר הגולן בשיא הפריחה שלו ומזג האוויר נוח. השנה כפי שכולם זוכרים מזג האוויר היה קצת הפכפך והיה צפי ליום סוער מאוד לכן דחיתי את הטיול ביום. יום שני בחול המועד עדיין דיברו על גשמים אבל ייחסית רגוע. גם באירופה מטיילים ככה. הבנים התלהבו בללכת בגשם ומה שבסוף חיכה להם זו חוויה אדירה.

5. לצעוד בגשם/שלג/קור/לינה בשטח באוהלים - נשמע כמו מסע כומתה..לא היה קשה מידי לילדים? לך?

שכתבתי יום שני הצפי היה ליום עם גשם וקצת קר וככה הוא באמת התחיל. הגענו לתחילת המסלול והופתענו לגלות שהמסלול שלנו מתחיל בהליכה בשלג. איזה אושר! הכל התנהל מצויין. קצת גשם, קצת ברד וערפל כבד אבל לא משהו קיצוני. לקראת השעה 15 הופתענו מאוד יחד עם שאר המטיילים על השביל כאשר סערה של ממש התחילה. גשם חזק מלווה בברד ורוחות עם אפס רעות קדימה. רטובים לגמרי ורועדים מקור עצרנו במוצב צה"לי נטוש בהר אודם. ייחד אתנו עצרו מטיילים רבים. היה קר מאוד (2 מעלות) וכולנו היינו רטובים וקפואים. די התלבטתי מה לעשות והייתי כבר עם הכפתור חיוג לאח שלי שגר שעה וחצי משם להגיע ולחלץ אותנו. הבנים סירבו בכל תוקף. אז שתינו הרבה תה, מצאנו מיסתור בבונקרים של המוצב, התפשטנו ונכנסנו לשקי השינה שהיו יבשים ומותאמים למזג אוויר קיצוני. בלילה ירד ל 0 מעלות. בבוקר היה לא קל לצאת מהשק שינה החמים ולחזור ללבוש בגדים קרים ורטובים אבל הבנים עשו את זה והמשכנו את הטיול כרגיל.

אני יודע שיהיו הורים שיקראו את זה ויעירו על חוסר אחריות וכו'. גם בתיכנון הכי מדיוק שיש לפעמים יש דברים שאתה לא מצפה שיקרו כמו הסערה שאליה נקלענו. בדקתי כמו שאר המטיילים אין ספור פעמים את מזג האוויר ליום שני וכזה דבר הגיע בהפתעה. אני מודה שדאגתי קצת והייתי מוכן לחתוך אם צריך את הטיול אבל הרצון העז של הבנים להמשיך ניצח וקבלתי החלטה שניתן לסיים למרות ההתחלה הקשה. ידענו שבגלל העיכוב נאלץ להוסיף יום הליכה. לבסוף, שוב בעידוד מוחלט וכח הרצון של הבנים צמצמנו כל יום קצת את הפער וסיימנו לפי התכנון ב 5 ימים 120 קילומטר!

6. תכנון מקדים לטיול? מה הוא כלל?

תכנון מוקדם של טיול כזה דורש ירידה לפרטים קטנים. יש תמיד את הדילמה מה חשוב לקחת ומה לא בעיקר ואולי רק בגלל המשקל שאתה סוחב על הגב. בידעה שמזכ האוויר הפכפך סוג הציוד מאוד חשוב והוא הגיע לידי ביטוי בטיול. שקי שינה שמותאמים למזג אוויר כזה זה קריטי. מעילי גשם, כיסוי גשם לתרמיל שלא ירטב, טלק לרגליים שהיה ממש מציל בסוף כל יום אחרי 30 קמ הליכה, אוכל מחושב והכי חשוב מיים. חובה לתכנן איפה ומתי אתה ממלא מיים. לא ניתן לסחוב כמות מיים ל 5 ימים עבור 4 אנשים. ובשביל לא ניתן למלא טיפה שבא לך לכן מראש צריך לדעת איפה זה יקרה. מיקום לינה, מפות.

7. על מה מדברים 72 שעות רצופות עם הילדים?

מי אמר שתמיד חייבים לדבר? :)

מדברים על מה שבא לך. בטיול כזה כאשר אתה מנותק לחלוטין מהסביבה המוכרת והתנאים הנוחים (שלא נדבר על מכשירים) אז יש גם הרבה פתיחות וזה דבר שעם מתבגרים זו הזדמנות פז לשמוע סיפורים, רגשות וחוויות שלא תמיד משתפים ביום יום בבית. במקום לשמוע שהיה "בסדר" בבית הספר, אתה שומע באמת מה עובר על ילד. זו פתיחות מאוד חשובה וגם נשארת אחרי הטיול.

8. מה עושים ברגעי משבר/שבירה/לחץ? היו כאלו?
רגע המשבר לשמחתי הייחידי היה באותו יום ראשון שראיתי איייך הילדים עומדים ורועדים מקור במוצב הנטוש. היתה לי דילמה גדולה מה לעשות. שאבתי מהם הרבה כח כי ראיתי שהם לא נשברים ולא מתלוננים והאופציה לחזור בכלל לא עמדה על הפרק. רגעי משבר קטנים היו בסופו של כל יום כאשר עשרות קילומטר מאחוריך וכפות הרגליים מאוד כואבות ושורפות מיבלות. אתה מסתכל על הבנים שצולעים בסוף ושוב חושב איזה משוגע אני לקחת אותם לכזה מסע. ואז מגיעים לנקודת לינה והם מקבלים כח שוב ומקימים את האוהל ומבשלים ובבוקר כאילו יום חדש ורענן לגמרי.

9. מקום מסוים שהוקסמתם ממנו?

היו מקומות יותר יפים ופחות בשביל. היו כמה נקודות שנפעמנו ממש. הירידה בשלג מהחרמון לישוב נמרוד היתה חוויה בלתי נשכחת. הנוף שנגלה בטיול לעמק החולה ואצבע הגליל או לכנרת. הפריחה אוי איזו פריחה משגעת. שדות כמו ים בלי סוף של פרחים בשלל צבעים.

10. רגע מסוים שאתה "לוקח"?

את כל החוויה אני לוקח איתי כמו שאני מאמין גם הבנים. אחת החוויות הכיפיות זה שאח שלי והבנים שלו פגשו אותנו בלילה השלישי בנקודת לינה. עשו לנו שמח וטעים באותו ערב וגם בבוקר. זה מעודד מאוד.

11. השביל היה מסומן כהלכה?

השביל מסומן מצויין ברובו. יש מקומות שניתן לשפר מה שגרם לנו לטעות פה ושם. סימון השביל לא פוטר מטייל מלקחת מפת סימון שבילים או להיות מחובר לעמוד ענן. מועצת הגולן חילקה את השביל ל 15 מקטעים ובתחילת כל מקטע או בסופו יש מידע על המשך, ואיפה יש מים, טלפונים לחירום וכו'. יש גם תופעה נחמדה בשביל הגולן כמו בשביל ישראל ואלו מלאכי השביל. אלו אנשים שגרים באזור שזמינים לעזור חלקם בתשלום סימלי וחלקם ללא תמורה בכלל. מנסיון שלי רוב התושבים בגולן הם מלאכי שביל ויעזרו כל מטייל.

12. היו/פגשתם עוד מטיילים?

. פגשנו לא מעט מטיילים על השביל ובקבוצות בפייסבוק בוואטספ. זה מעולה כי ניתן להעזר ולקבל מידע אחד מהשני או לחפש שותף לטיול. אנשים על השביל עוזרים אחד לשני ובסוף כל יום נפגשים. חלק מאלו שפגשנו לא סיימו בגל אותו יום ראשון וחלק הולכים במטרה לעשות רק חלק מהשביל.

13. מה אתה חושב שהילדים לוקחים/לקחו מהמסע ?

שאלה חשובה כי לצאת לדבר כזה אתה שואל את עצמך את השאלה הזו ואני מניח שאחרי הקושי הצלחתי לחזק את הילדים עוד מהערכים שאנחנו מאמינים בהם, אהבת ארץ ישראל והטבע בכלל, אמונה ביכולת אישית ומסוגלות, עזרה הדדית, חיזוק הקשר בייני וביינם ולבין עצמם, עצמאות ועוד.

כניסה למערכת
זכור סיסמא
לא רשום עדיין?
הרשם כעת
אני מסכים לקבל מ”כל גדרה” דיוור אלקטרוני